מכת ארבה – כמה מתכונים קלים להכנה

2
789


מכת ארבה, או "טוב ארבה במטבח משמן טוב" ? הנה כמה מתכונים פשוטים, מתכונים קלים להכנה אשר יכולים להוסיף טעם טוב וגיוון לארוחות המשפחה בבית, וגם להוות מזון נהדר לטיולי שטח, קצרים וארוכים כאחד.

 

מתכון קל להכנה - ארבה מיובש, טבעי
שיטות ההכנה המסורתיות להכנת ארבה למאכל כללו טיגון (בשמן), צלייה (על האש), בישול (בנוזלים) וגם ייבוש בשמש - טבעי, אורגני, מיובש.
.
החומרים:
מנה נכבדה של חגבים שמנמנים ומפתים
אור שמש וחום (כמו קיץ, או מדבר, למשל)

דרך ההכנה:
את הארבה נהוג לצוד בעזרת עשן. כעת, כל מה שנשאר לעשות הוא לאסוף חופנים של חגבים, ולפרוס אותם על משטח מאוורר עד שהם יבשים. ייבוש בדרך זו הוא שיטת שימור טבעית, מסורתית. יחד עם זה, חיוני לזכור כמה דברים כאן:
1. ייבוש בשמש ישירה עלול להעלות את החום במידה כזו שהחלבונים והויטמינים החיוניים יפגעו. לכן, עדיף סביבה חמה, אך לא באור שמש ישיר.
2. אוורור – גוף החגבים הטריים מכיל מידה של לחות, והיא הולכת ומתייבשת בחלוף הזמן. כדי למנוע רקב והתרבות של פטריות רצוי להניח את הארבה על רשת, או משטח מאוורר. כלומר, כזה שיש בו תנועה חופשית של אוויר סביב החגבים. בנוסף, מומלץ להפוך ולערבב את החגבים מיד פעם עד לייבוש המלא.

 

מתכון פשוט וקל – ממרח ארבה ודבש
החומרים:
מנה של חגבים מיובשים (בשמש או אחרי טיגון)
דבש (דבורים) או סילאן (דבש תמרים)

דרך ההכנה:
טוחנים את הארבה המיובש עד לקבלת אבקה, קמח דק.
מוסיפים לאבקה כמות של דבש או סילאן, בהתאם לטעם. מתקבל ממרח מצוין, עשיר בחלבונים וקל לעיכול

 

מכת ארבה – מתכון למוקפץ

החומרים:
מנה של חגבים טריים
אגוזים, קשיו או בוטנים לפי הטעם
שמן לטיגון עמוק

דרך ההכנה:
חורצים בבטנו של כל חגב חריץ בגודל המספיק לתחיבת אגוז האדמה (בוטן, במילים אחרות) או אגוז קשיו. מטגנים בשמן עמוק, עד שבשר החגב הופך להיות פריך (קריספי). בתיאבון !

 

מכת ארבה – מתכון פשוט להכנה לטיול ומסעות בטבע
הארבה, כידוע, נחשב מזון עשיר בחלבון. בשבטי המדבר נהוג להכין ממנו מזון מרוכז כהכנה למסעות ארוכים במקומות ללא מזון.

החומרים:
מנה גדושה של חגבים (יש המקפידים להסיר תחילה את הראש או הרגליים, לפי הטעם, שכן הריכוז הגבוה של החלבון נמצא בגוף המרכזי).

דרך ההכנה:
בשלב הראשון - צלייה או בישול של הגוף. משאירים את החגב המוכן להתייבש היטב.
בשלב השני – טוחנים את החגבים היבשים עד לקבלת אבקה, קמח דק.

למסע בשטח יוצאים כאשר האבקה היבשה (ולכן, גם קלה מאוד) מאוחסנת בכיס בד סגור היטב. בשעת הצורך, ניתן ללקק מן האבקה היבשה. לחילופין, ניתן לערבב מנות מן האבקה היבשה עם מים טריים, עם כפית דבש או תה קר ולאכול בהנאה.

 

יש לכם מתכונים נוספים שהארבה מככב בהם ? רוצים לשתף את הגולשים בחוויות האישיות שעברו עליכם תוך התענגות במתכונים האלה ? כיתבו לנו כאן בתיבת התגובות :

 

 

2 הערות

  1. הי ,שלום לכותב התכון , 

    אני מאמינה שזה נובע מבורות במדינתנו הקטנטונת לא נותנים לעם היהודי לדעת משהו על יהדותו 

    אני לא יכולה לעבור הלאה בלא להביע את כאבי ואת פליאתי הרבה 

    , היהודים גם המסורתיים והלייטים שביננו לא אוכלים נבלות וטרפות ולא שרצים ורמשים . הדבר אסור בתכלית האיסור , לא לחינם היהודים עדינים ורחמנים , כיון שאינם אוכלים מאכלות אסורים !!

    בואו לא נתפתה , בואו נשמור על הכללים הידועים שלנו כעם 

    אני פונה למי שלא ידע שזה אסור , שימו לב ! זה אסור !! מאד !!

    • תודה על ההערה.
      למי שאינו בקיא, או מתפלא עליה, מסתבר כי למרות כתוב מפורש במקורות, בכל זאת ישנה מחלוקת מתמשכת בעניין כשרות הארבה למאכל. למעוניינים, זה מקור ההסכמה והמחלוקות – שני פסוקים מספר ויקרא פרק י”א: “אךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף – הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל-הָאָרֶץ. אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלו, אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ; וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ, וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ”.
      הסיבה למחלוקת, על אף הכתוב שנראה מפורש כאן, נובעת מחוסר הבטחון כי “חגב” ו”ארבה” של המקורות הם אכן אותם יצורים מוכרים בימינו (ראו, למשל, גם דוגמת הלויתן והתנין המקראיים, והפרשנות העדכנית לגביהם).
      אתר זה איננו מתיימר לנקוט עמדה הלכתית. לכן, כל מי שהנושא חשוב בעיניו מומלץ כי יפנה למקור מוסמך ומקובל עליו בהתאם.

השאר תגובה

*