ילדה אפרסק

0
484

הקדמה חשובה אך לא הכרחית - בואו נלמד את שפת הסימנים הסודיים
הספר הזה מתחיל במילים היה היה.... במילים אלו מתחילות כל האגדות אבל הסיפור הזה הוא אמיתי ברובו ואינו אגדה.
חלק גדול ממה שכתוב בספר הזה הוא אמת לאמיתה וחלק הוא פרי דמיוני.
פרי דמיוני הוא ביטוי יפה האומר בעצם שישנם כאן חלקים שהמצאתי ולא קרו מעולם.
ניצן עמית ויונתן – שלושת ילדי, יודעים להגיד היום כי ישנם ספורים שהמצאתי וספרתי כל כך הרבה פעמים שכבר ממש חשבתי שהם האמת...

כדי לעזור לכם ולא לבלבל אתכם, בכל מקום שאני כבר לא בטוחה אם הדברים קרו באמת או שאני המצאתי אותם, אצייר לכם את הציור הבא (עין קורצת  (

פרק ראשון – נולדה ילדה עם משימה

(ציור של עין קורצת )

היה היה בעיר בינונית במרכז הארץ, בית חולים בינוני בגודלו בו נולדה בבוקר אביב מוקדם תינוקת שנדמה היה כאילו נשלחה לבצע משימה...אז בואו ממש נתחיל מההתחלה. ההורים של ניצן לא יהיו היחידים שיזכרו לעד את לידת ביתם הבכורה.
בשעת בוקר מוקדמת של יום אביב. היה זה אולי יום חמישי בשבוע , עמד צוות בית החולים כולו והביט בתינוקת השלווה והמחייכת עם העיניים הכחולות.
חיוכה כאילו אמר תודה אישית לכל אחד מהבאים לחדר. כאילו אמרה כמה היא שמחה שבאו לקבל את פניה עם לידתה. אכן גם היא חכתה ימים רבים ליום הזה.
עוד רגע ונדמה כי מבטה מתנצל על שאיננה יכולה לארח את הבאים לכוס תה עם עוגה.
החיוך הכובש והמבט המיוחד לא היו הדברים המוזרים בתינוקת שנולדה.
החיוך, העיניים הכחולות ואפילו האצבעות שניצן מצצה עם לידתה בצורה משונה, (ציור)
לא הם שמשכו את הצוות כולו אל חדר הלידה הקטן.

ניצן נולדה עם אגרוף קמוץ.
 הייתה לה יד קטנה ומושלמת עם חמש אצבעות שאחזו ב.... - חרצן.
נדמה היה כי ניצן איננה משקיעה כל מאמץ באחיזת החרצן והיד והחרצן חד המה.

האחות המיילדת הייתה הראשונה שהבחינה באגרוף הקמוץ.
היא ניסתה בעדינות לפתוח אותו. לתדהמתה ראתה חרצן חום כהה.
אבא של ניצן שמע את קריאת ההפתעה של האחות המיילדת, ליטף את ראשה של אמא של ניצן וניגש לראות מה גרם לאחות להשמיע את הקול המופתע.

הייתה זו הילדה הראשונה שלהם אך גם לאבא של ניצן היה ברור כי קרה כאן משהו יוצא דופן.

ילדים אינם נולדים עם חרצן אחוז באגרוף ידם.
האחות ניסתה להוציא את החרצן מן האגרוף.
ניצן השמיעה קול צעקה ופרצה בבכי קולני.
כאילו נעלמה תוך שנייה התינוקת השלווה והחייכנית והופיעה תינוקת אחרת.
האחות החזירה את החרצן חזרה לאגרוף הקמוץ וניצן השתתקה.

אמא של ניצן חיבקה ונישקה את התינוקת החדשה שלה ולחשה לה " אנחנו כבר מכירות, תשעה חודשים אני חולמת אותך ומדברת אליך ואת בדיוק כמו שדמיינתי לי אותך. אולי בלי חרצן אך לי זה ממש לא משנה".
אמא של ניצן עיסתה קלות את גופה התינוקי והגיעה אל האגרוף הקמוץ.
כמו בחוש לא ידוע הניחה ניצן לאימה לפתוח את האגרוף ולהתבונן מקרוב בחרצן לפני שסגרה שוב את ידה.

באותו הזמן, האחות המופתעת מהרה לקרוא לצוות מחלקת היולדות. היא הזמינה אותם לחזות בפלא הנולד.
משנכנסו הכול לחדר ראו תינוקת שלווה ושבעה ישנה בין שדיה של אמה כאילו לא ארע דבר.
למתבונן מקרוב נראה אגרוף קמוץ האוחז בחרצן.
הרופאים החלו מתייעצים בינם לבין עצמם :
מה זה יכול להיות ?
איך ייתכן שהגיעה תנוקת אוחזת חרצן ?
היו כאלו שאמרו שזה אפילו מסוכן. נסיון נוסף להוציא את החרצן מכפה הקמוצה של ניצן נתקל שוב בבכי בעוצמה שלא תאמן וגרם לסובבים אותה להחזיר אותו במהרה למקומו.

לכולם יש מה לאמר

הלילה הראשון עבר בשלווה ושקט על המשפחה הקטנה החדשה.
אבא ואמא של ניצן החליטו לא לעשות בשלב זה דבר בנושא אלא לתת לכל מי שרוצה לישון פשוט לישון.

למחרת היום מצעד המתעניינים הלך וגדל.
ניצן ואמא קבלו את פני הבאים בנימוס רב, הקשיבו למה שאמרו כולם, חייכו אחת אל השנייה וחיכו שאבא יגיע לביקור.
אבא של ניצן היה רופא סיני. זה לא אומר שהוא היה סיני בעצמו אלא שלמד רפואה סינית וידע לרפא אנשים כמו הרופאים הסינים.
הוא גם היה איש מאוד חכם וידע המון דברים. כשהיה משהו שהוא לא ידע בעצמו הוא תמיד ידע איפה לחפש, בעיקר במחשב.
(ציור או של איש מטפל בשיאצו או איש ליד מחשב עם מדפסת שמוציאה דפים )

כל המשפחה המורחבת באה לבקר. לכולם היה מה לייעץ לאחר ההתפעלות הראשונה מיופיה המדהים של התינוקת כחולת העיניים.

סבתא מצד אמא אמרה שצריך לחכות ולשמוע מה הרופאים אומרים (ציור דמות והמילים בתוך ענן אולי)

סבתא מצד אבא אמרה שהיא אחות וחרצן ליד תינוקת כל כך קטנה יכול להיות ממש מסוכן (ציור של אחות)

הדודים מפתח תקווה שבאו עם התינוק החדש שלהם אמרו "למה אתם תמיד צריכים להיות שונים ? לא יכולתם ללדת ודי ?"

הדודים האחרים היו קטנים ולא ממש התעניינו בתינוקת החדשה אלא במשחקים שקבלה (ציור)

וניצן ?
ניצן שכבה מאושרת בזרועות אבא או אמא שלה, מאושרת שהם מבינים אותה ואינם מנסים להוציא לה מכף היד את החרצן .

 

השאר תגובה

*