ילדה אפרסק – פרק 1

1
734

ילדה אפרסק הוא ספר הילדים הראשון שלי אשר עומד לצאת לאור בחודשים הקרובים. זהו ספר למבוגרים וילדים כאחד, קוראים ומקריאים. כמו שתראו מייד, הסיפור משלב דמיון ומציאות, ועוסק בחברות בין ילדים ובחיבור לטבע.

בחרתי לשתף אתכם כאן בפרק הראשון מתוך הספר, ובתהליך היצירה - לשמוע חוויות והאם הייתם בוחרים לשמוע פרקים נוספים.

 

פרק 1 - נולדה ילדה עם משימה

ניצן נולדה עם אגרוף קמוץ.                                                                                                      
הייתה לה יד קטנה ומושלמת עם חמש אצבעות שאחזו ב.... - חרצן.
נדמה היה כי ניצן איננה משקיעה כל מאמץ באחיזת החרצן והיד והחרצן חד המה.

האחות המיילדת, בבית החולים, הייתה הראשונה שהבחינה באגרוף הקמוץ.
היא ניסתה בעדינות לפתוח אותו. לתדהמתה ראתה חרצן חום כהה.
אבא של ניצן שמע את קריאת ההפתעה של האחות המיילדת, ליטף את ראשה של אמא של ניצן כלומר את ראשי וניגש לראות מה גרם לאחות להשמיע את הקול המופתע.

הייתה זו הילדה הראשונה שלו אך גם לאבא של ניצן היה ברור כי הוא רואה משהו יוצא דופן.

ילדים אינם נולדים עם חרצן אחוז באגרוף ידם.
הוא הסתכל בתינוקת השלווה, המושלמת, הפותחת אליו זוג עיניים גדולות וכחולות, הוריד את מבטן אל ידיה הקטנות והבחין באגרוף הקמוץ האוחז ב...חרצן.
האחות ניסתה להוציא את החרצן מן האגרוף.
ניצן התנוקת השמיעה קול צעקה ופרצה בבכי קולני.
 תוך שנייה, כמו נעלמה התינוקת השלווה והחייכנית והופיעה תינוקת אחרת, צעקנית.
האחות החזירה את החרצן חזרה לאגרוף הקמוץ וניצן השתתקה.

אבא של ניצן ניגש אלי ולחש " יש לנו ילדה בריאה ויפיפיה, רק דבר אחד שונה יש בה...היא מחזיקה באגרוף ידה חרצן ומסרבת לעזוב"
כל מה שאני רציתי הוא לראות אותה ולחבק אותה.
האחות שסיימה לנקות ולעטוף את התינוקת הקטנה בבגד נקי הושיטה לי אותה. חיבקתי ונישקתי את התינוקת החדשה שלי ולחשתי לה " אנחנו כבר מכירות, תשעה חודשים אני חולמת אותך ומדברת אליך, השם שבחרנו לך מתאים לך ואת בדיוק כמו שדמיינתי לי אותך. אולי בלי חרצן אך לי זה ממש לא משנה".
עיסיתי קלות את גופה התינוקי והגעתי אל האגרוף הקמוץ.
כמו בחוש לא ידוע הניחה לי ניצן  לפתוח את האגרוף ולהתבונן מקרוב בחרצן לפני שסגרה שוב את ידה.

היה זה יום חמישי בשבוע בשעת בוקר מוקדמת. אחות חדר הלידה המופתעת מהרה לקרוא לצוות הרופאים של מחלקת היולדות. היא הזמינה אותם לחזות בפלא הנולד. כלומר בניצן.
משנכנסו הרופאים והאחיות הרבים לחדר, ראו תינוקת שלווה ושבעה ישנה כאילו לא ארע דבר.
"מה שלומכן ?" שאל הרופא הבכיר.
"שלומנו מצוין כמו שאתה יכול לראות" הפניתי את מבטי הגאה לעבר התינוקת הישנה בזרועותי.
המתבונן מקרוב יכול היה לראות אגרוף קמוץ.

רק מעטים יכלו לפתוח אותו ולראות את החרצן  שבו.
הרופאים החלו מתייעצים בינם לבין עצמם :
"מה זה יכול להיות ?" שאל רופא 1
"איך ייתכן שהגיעה תינוקת אוחזת חרצן ? " שאל רופא 2
"זה יכול להיות מסוכן " אמר רופא 3
ניסיון נוסף להוציא את החרצן מכפה הקמוצה של ניצן נתקל שוב בבכי בעוצמה שלא תאמן וגרם לסובבים אותה להחזיר אותו במהרה למקומו.

לכולם יש מה לומר, לא רק לרופאים

הלילה הראשון עבר בשלווה ושקט על המשפחה הקטנה החדשה.
אבא של ניצן ואני החלטנו לא לעשות בשלב זה דבר בנושא אלא ללכת לישון.

למחרת היום הגיעו המבקרים הראשונים מהמשפחה.
לכולם היה מה לייעץ לאחר ההתפעלות הראשונה מיופיה המדהים של התינוקת כחולת העיניים.

סבתא מצד אמא אמרה: " צריך לחכות ולשמוע מה הרופאים אומרים, הם יודעים מה צריך לעשות במצבים כאלה " (כאן יבוא ציור מקסים של דמות, והמילים בתוך ענן, אולי)

סבתא מצד אבא אמרה: " אני הייתי אחות בבית חולים וחרצן ליד תינוקת כל כך קטנה יכול להיות ממש מסוכן " (כאן יבוא ציור של אחות)

הדודים מפתח תקווה שבאו עם התינוק החדש שלהם אמרו: "למה אתם תמיד צריכים להיות שונים ? לא יכולתם ללדת ודי ?"

הדודים האחרים היו קטנים ולא ממש התעניינו בתינוקת החדשה אלא במשחקים שקבלה (עוד ציור מקסים)

ניצן ואני קבלנו את פני הבאים בנימוס רב, הקשבנו למה שאמרו כולם, חייכנו אחת אל השנייה וחיכינו שאבא יגיע לביקור.
אבא של ניצן הוא רופא סיני. הוא לא סיני בעצמו אלא שלמד רפואה סינית וידע לרפא אנשים כמו הרופאים הסינים.
הוא גם היה איש מאוד חכם וידע המון דברים. כשהיה משהו שהוא לא ידע בעצמו הוא תמיד ידע איפה לחפש.

 

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

ספרו לי, אני כבר במתח - מה הרגשתם עם הקריאה של ילדה אפרסק ? ואם ניצלתם כבר את ההזדמנות להקריא ממנו לילד שלכם - מה היתה התגובה הראשונה שלהם, והשנייה ?

רוצים לקחת את ילדה אפרסק הלאה, לשמח עוד הורים וילדים - שתפו בלחיצה קלילה:

הערה 1

השאר תגובה

*